התריס המוגף

ורד אהרונוביץ' בחלל האלטרנטיבי ברחוב הסורג

עם תערוכתה של ורד אהרונוביץ' (בוגרת בצלאל 2004) מסמנת את עצמה הגלריה של הבית הפתוח ברחוב הסורג כגלריה האמיתית הראשונה בירושלים שהיא עצמאית מקשרים עם הממסד מחדא אך איננה מסחרית מאידך.

אהרונוביץ' מציירת ציור ריאליסטי, כבד, בשמן על בד, ציור של הדומסטיק.
כשאתה נכנס לתערוכה מיד פוגשת אותך ילדה קטנה חמושה מכף רגל ועד ראש, עומדת על כיסא, מצויירת נהדר, מביעה זעף-ילדים, מחביאה את הסודות של התערוכה כולה.
כוכב הנינג'ה שלה פוגע לה בפופיק, מיתר הקשת מועך לה את הפטמה, וחרב אחת נעלמת לה באמצע החצאית. מאחוריה מפלצתי ומתעצם, הוא התריס המוגף של הלא מודע. זוהי הדראמה הפרוידיאנית של מיניות ילדים, שמשמשת במה לציור מלא התענגויות: על משיכות מכחול נהדרות, על אנדר- פיינטינג קר שאוהבי ציור יכולים למוסס בפיהם כמו קוביית שוקולד, על טקסטורות אין סופיות ושקדנות מענגת עין.
אלו הם דברים חשובים. הם חשובים משום שבעידן שלנו כשתורות הניו אייג' מנסות לספר לנו על התאחדות עם הקוסמוס, ותיאוריות פוסט מודרניות מדברות על מות הסובייקט- אותר- צופה, מה שלא תרצה, הציור של אהרונוביץ' מלא בעיקרון הנוכחות. כיוון שהיא נוכחת בכל סנטימטר ציור, כיוון שזה לא אותו פופ ארט חקייני שהשתלט על האמנות הישראלית ומעלים את הצייר, אבל זה גם לא תמונת הראי המגעילה שלו בדמות ה"בד פיינטינג" האקספרסיבי גם הוא אגב, חקייני, - הוא מאלץ אותך, הצופה להיות נוכח גם. כך ההבדל בין מי שקוטף תפוח ואוכלו אגב הליכה, לבין העוצר לומר, נגיד, ברכה, ואז להקדיש רגע של עמידה להתענגות על הטעמים והמרקמים של התפוח, הוא ההבדל בין מי שנוכח ומי שאינו נוכח בפעולה. וזו הבעיה של התיאוריות שרוצות שנתמוסס, שכן אם אני אהיה "אחד עם הקוסמוס", מי יהיה מאושר?, בשביל האושר צריך "אני" שיכיל אותו,במילים פשוטות, הציור של אהרונוביץ' אינו מניח לצופה להיות בהמה והוא מתעקש אתו, שעליו להיות סובייקט.

הוא עושה זאת בעזרת ארכיטיפים פסיכולוגיים, יונגיאניים או לקאניאנים- איני יודע, איני יכול לנחש אפילו, האבא מלך, הנערה ברבור, הילדה לוחמת, הילדה שבויה (בציור בו היא מרימה את חולצתה, כמעט מפתה, אבל בינינו לבינה, ישנם דוברמנים- לא פחות), שפונים לצופה מעבר למודע שלו, ושם היא יכולה לדבר אתו בשפה שבה היא שולטת בו כמפעיל מריונטות: שפת הציור. הכתם, הקו, האור, הלבן, הטקסטורה, העובי, משיכות המכחול, צבע וקומפוזיציה.

לכו לראות

יונתן הירשפלד