מדלתות הגלריות הגדולות של תל אביב נוטף מיץ רימונים ושוטף את הרחובות המאובקים.
ברק רביץ השנון בדביר וניר הוד הנוצץ באלון שגב נוטפים מור כוכבים על העיר הלבנה. ובינתיים בקצה האחר של העיר, סליחה, בגלקסיה אחרת, בגבעתיים, בגלריה העירונית "מכון המים" מציג יובל פלד תערוכת יחיד קטנה ואימתנית.
"הסתכלות, התבוננות, תבונה, סכלות" היא כותרת התערוכה המוזרה הזו, שבה מציג יובל פלד, אחד המאסטרים הטכניים האחרונים החיים בינינו מי שהיה אמון על תיק ה "ציור קלאסי מהתבוננות" בשנים האחרונות, סידרה של רישומים, המהווים, בית דין שדה לאמנות עכשווית.
הרישומים תלויים לצד ציוריו הוותיקים. פלד משקיע זמן בבניית מודל כמעט בלתי אפשרי לציור, עם ניירות כסף מקומטים, בובות ובדים, שקפים והשתקפויות, ומה לא, ואז מצייר אותם בריאליזם מסורתי תוך כדי התבוננות קלאסית מצד אחד אבל רעננות, של ציור הממציא את עצמו מחדש בתהליך העבודה מאידך.
הרישומים לעומת זאת, הם דמויות שאולות מהציורים שעוברות הפשטה מנייריסטית משהו ועליהן ומתחתיהן מסקינג טייפים ושקפים, חצאי משפטים ואובייקטים סתומים.  בטקסט המלווה את התערוכה מעיר פלד על היפרדות הציור מהמבט בתחילת המאה ועל הדושאניזם שהעביר את כל האומנות למחוזות הקונספט, בעצם, הוא מבכה את זה, שבמקום לשכלל את האובייקט הנראה- מרגע שחוסל ע"י דושאן, חיסלה המאה העשרים את העין.
הוא מבכה את יחסו האינסטרומנטלי של הקונספט (החברתי, הפוליטי הפילוסופי, הארס פואטי, המשרת את כלכלת האמנות תוך כדי התמסרות לה וכו') אל הציור. הוא מציג את האלטרנטיבה של מדיטציה ומסע רוחני תוך כדי התבוננות באובייקט החיצוני שמיצרת התבוננות בסובייקט פנימה.

אפשר לדמיין בקלות מבקר אמנות שייכנס למגננה נגד כתב קטגוריה שכזה. הכיתובים על הרישומים: "הגולם האניגמטי" "האובייקט האוטומטי" , המסקינג טייפים, השקפים, ההפשטה המנייריסטית, הוורוד והדיקט נראים כמו חצים סרקסטיים מלאי איבה אל המרכז של אמנות ישראלית: רפי, נאמן, גטר, מי לא.
אפשר לדמיין בקלות את מי שיכנה תערוכה כזאת ריאקציונרית ומרירה, אבל זה, לא חוכמה, לא מעניין, ולא מדויק. טיעונים דומים מזווית אחרת (אולי לא הפוכה אבל בהחלט אחרת) הרי טען כבר לפני שנים יעקוב מישורי כנגד הציור של רפי ותלמידיו, המשכילים פילוסופית, אבל "בורים ציורית" כפי שניסח זאת.
 יובל פלד, לקח על עצמו תיק שהיה פנוי בשיח המקומי, ושלטעמי ילך ויצבור תאוצה  אם השיח המרכזי של הציור הישראלי תאב חיים בעידן זה של גסיסת הגלריות הגדולות.
אז גשו, לקצה השני של העיר, מעבר להרי החושך, (ארבע דקות נסיעה מעזריאלי), לגלריה בגבעתיים, ותחליטו בעצמכם.

יונתן הירשפלד