האומנות במשיק לרפואה
הרצאה מלווה בפעילות  בבית הספר האוניברסיטאי לרפואה, הדסה עין כרם

ביום ד', 28.5.08, העברתי הרצאה ופעילות מעשית לשתי קבוצות תלמידים מסיימי שנה ב' של בית הספר לרפואה, האוניברסיטה העברית, הדסה עין כרם, ירושלים. הנושא היה "האמנות במשיק לרפואה" כשהדגש היה על תרפיה באמנות. 
בהכנה העצמית שלי לפעילות זו, ידעתי שאני עומד להיפגש עם חבורה של צעירים שהם ממיטב המוחות הישראליים. צעירים, אשר יהפכו עם סיום לימודיהם לרופאים בפועל, בזמן שחלקם האחר יעסוק כנראה במחקר רפואי. כאדם, אמן ומטפל בתראפיה באמנות,  היה לי חשוב מאוד - מעבר למידע ולחוויה שאני עומד לספק להם - להטמיע במוחות נהדרים אלה את הענווה והיחס האנושי: את חשיבות השיחה בגובה העיניים שבין רופא וחוליו. הרופא אשר כוחו מתעצם (כביכול!) כאשר הוא עומד מעל חולה המוטל במיטת חוליו והוא חלש, פגיע, כואב וחסר אונים. והמסר צריך להיות: כרופא, אל תתנשא, אל תנצל כוח מלאכותי זה המתעצם-לכאורה אל מול חולשתו המאולצת של המטופל שלך. חשוב שאתה הרופא, תהיה ער, מבין ורגיש למצוקתו הפיזית אבל גם למצוקתו הנפשית ולרוחו השפופה. שתהיה קשוב לו, כי זהו רגע לא פשוט עבורו בו הוא זקוק לך כרופא מרפא, ובמקביל זקוק ליחס חמים, רגיש, מנחם ומבין, שיעודד אותו נפשית כרוחנית. החולה משווע שהקשר איתו יהיה כשווה אל שווה, בפרט במעמד אנושי, עדין, רגיש ודרמטי זה עבורו. הגם אם עבורך הרופא, רגעים כאלה יהפכו עם הזמן לשגרתך היומיומית.

אמנות מרפא
ההיסטוריה של התראפיה באמנות החלה באותה נקודת צומת בה נפגשים ומאוחדים האמנות, הרפואה והדת כאחד. האמנות והאמונה משפיעים על הרוח והנפש בהשפעה "מאגית".
"כוחות מאגיים" ו"אנרגיות", שהם למעשה גם גורמים מרפאים אשר מתקיימים בהרמוניה שמופקת ומתקיימת באמנות. האמנות מחדירה סדר אתי לנפש, מטפחת אותו לחיות באופן מאוזן, שוויוני, תואם, עם היוצר ויצירתו - ובדרך זו, לגרום לו לחיות בבריאות פנימית עצמית - הנפש והרוח, כמו גם החיצונית -  הגוף בהרמוניה עם הטבע והנוף (הרקע) הסובב אותנו.
בעת העתיקה ואפילו כיום, המטרה המעשית של האמנות, המוסיקה והמחול היא בו זמנית דתית, אידיאולוגית, רפואית, אתית, מוסרת מידע עדכני (מידע חיצוני -  כמאפיין של מקום ועת, ומידע פנימי -  תכונות ואופי היוצר עצמו) וגם אמנותית גרידא. 
לימודים מדעיים מספרים לנו כי אמנות מרפא על-ידי השינוי הפסיכולוגי וגישתו של המטופל. ההלך הפסיכולוגי משתנה מלחצים ודיכאון למנוחה נפשית עמוקה, מפחדים להשראה יצירתית.  האמנות והמוסיקה מעבירות את האדם אל דפוס שונה של גלי מוחו, אמנות ומוסיקה משפיעות על מערכת העצבים האוטונומית של האדם, על האיזון ההורמונאלי ועל המעביר הכימי הבין-עצבי שלו (ה-נירוטרנסמיטר).   
אמנות ומוסיקה משפיעות על כל תא בגוף ויוצרות ריפוי- הילינג פסיכולוגי שמשנה את המערכת החיסונית ואת זרימת הדם לכל חלקי הגוף. אמנות ומוזיקה משנות את תחושותינו כלפי עולמנו. משנות יחס, עמדה רגשית, תחושת כאב. הן יוצרות תקווה, גישה חיובית לחיים ועוזרות לנו להתמודד עם קשיים. הן משנות השקפות ודרכים לקיומנו בעולם הנתון.
בתי חולים רבים צירפו תוכניות אמנות לטובת בריאותם של החולים שלהם ושיפרו את שהותם. האמנות גם מיטיבה עם בתי החולים כאשר הופכת אותם פחות סטריליים קודרים והרבה יותר ידידותיים.
האמנות אינה מחליפה בשום פנים ואופן את הרפואה הקונבנציונאלית. בזמן שהרפואה הקונבנציונאלית מתמקדת בטיפול מחלות, היא לא ממש מטפלת ברגשותיו ורוחו של החולה. זה המקום בו האמנות יכולה לעזור. אמנות עוזרת לחולים להסיח דעתם ממכאוביהם.

תשועת  האמנות והתרפיה באמנות
את הרצאתי המלווה בפעילות ביססתי בעיקר על התנסויות וידע אישי שלי בנוסף על מחקרים ותיעודים קיימים. לצורך הבנת המניעים שלי כאמן וכ"תרפיסט" באמנות, אשפוך מעט אור  
עלי  -  אל התרפיה באמנות לא הגעתי בשל לימודים מסודרים במסגרת מוסדית, אלא כאוטודידקט ואמן המצייר מאז שאני זוכר את עצמי. האמנות עבורי היוותה עמוד שדרה קבוע  העומד איתן בתוך הסערה, הבלבול והמצוקה האישית שלי בעבר, כילד מוכה, שהוריו היו אנשים קשי יום ועסוקים מדי. ילד ואחר-כך נער, הגדל בתוך סביבה עבריינית מפתה למדי בעיר יפו של שנות ה-50 וה-60. הציור היה האמצעי המרגיע, המנחם, הממקד, המארגן את מחשבותיי מחדש, המחזיר אותי אל עצמי, המעסיק אותי במקום להתפרחח בחוץ, אמצעי המרפא את נפשי ואפילו פיזית - להיות מי שאני כיום. ברור לי לחלוטין שהאמנות הצילה אותי.
לאחר לימודיי האמנות-הפלסטית  באקדמיות השונות ובראשם "בית הספר לאמנות חזותית בניו- יורק", החלטתי שמה שהושיע אותי יכול להושיע גם אחרים. מעבר להמשך היצירה האישית שלי, כאמן, התחלתי ללמד אמנות בשיטות שהלכו והתפתחו; ובנוסף, התחלתי לעסוק גם בתרפיה באמנות  במסגרות מוסדות שונים, ולבסוף בסדנא הפרטית שלי שבמבשרת ציון.

הפנייה אלי להעביר הרצאה בבית הספר לרפואה בעין כרם, באה בעקבות הידיעה כי העברתי חוגי אמנות למטופלים ומלוויהם במחלקה ההמטולוגית של עין כרם; כמו גם חוגי אמנות לנערים בוגרים הלוקים בהתנוונות שרירים באלי"ן, עין כרם; וחוגי אמנות בסטודיו האישי שלי, כאשר בין תלמידיי ומטופלי השונים ישנם גם כאלה שנפגעו קשות באונתם השמאלית וברשותם אונה ימנית מלאה או חלקית..

האמנות בשרות הרפואה
המצגת שהכנתי להרצאה זו, מכילה נקודות מפגש בין אמנות ורפואה: החל מהאדם הקדמון וכלה בימינו אנו. האדם הקדמון שהשתמש בציור, מוסיקה ומחול בטראנס כהכנה נפשית והעצמה אישית לפני יציאתו לציד, ובכדי להתעמת עם כוחות (רוחות) שאינן מובנות לו, כרוח, שמש, גשם, ירח ודומיהם. המצגת מכילה, מידע- תיעודי בצילומי ציורים ופסלים, המוכיחים למשל, שבניגוד למה שהיה מקובל עד לא מזמן, לא היוונים והיפוקראטס הם מקור הרפואה המודרנית, אלא במצרים העתיקה, כאלף שנים לפני היפוקראטס. או שקופית המראה "גלגל" רפואי עתיק (כעין "מאנדאלה") עשוי בסימון אבנים על פני השטח.  שקופית של ציור החושף בפנינו טיפול-טקסי בחולה, על-ידי מרפא-קוסם אינדיאני, כאשר השבט יושב מסביב - במעגל תמיכה בחולה, עד אשר היא תבריא. שקופית של צמחי מרפא אינדיאנים כגורם מרפא בפועל אך גם אסתטי באופן בו הצמחים מוצגים לפני המטופל. הרפואה כפי שהיא באה לידי ביטוי בציורי ופסלי המזרח הרחוק, ובכללם "בודהה הכחול" שתפקידו לרפא אותנו, גם תוך כדי התבוננותנו בציור או פסל שלו. וכמו כן, שקופיות של יצירות אמנים מימי הביניים ועד ימינו, שטיפלו בציוריהם בנושאי רופאים, חולים ורפואה.
ומכיוון שנושא האבחונים הוא האלף-בית של כל רופא - ביקשתי מתלמידי הרפואה שינסו לאבחן-רפואית את האמנים על-פי ציוריהם. למשל: גויה, שבתקופה מאוחרת של חייו הוא חולה כנראה בעגבת, ולאט לאט מתעוור; מה שמסביר את מצבי הרוח הקוטביים שלו ביצירותיו ואת רוח המרה השחורה השורה עליהן. ואן גוח (עם בדל אוזנו הכרותה...) -  כנראה עם הפרעה דו קוטבית; הרעלת טוז'ון כתוצאה משתייה מופרזת של המשקה האלכוהולי "אבסינט" - שיכול לגרום לראיית אובייקטים בגוון צהוב...; עם הרעלת עופרת שמרחיבה את רשתית העין, וכתוצאה יכולה לגרום לראיית האור בסיבובים כמו הילה סביב האובייקטים, בדומה למה שרואים ברבים מציוריו כגון: "לילה מכוכב"; עם היפרגראפיה - שמסבירה את 800 המכתבים ויותר שכתב ואן גוח בחייו הקצרים;  עם מכת שמש  - מקרים של עוינות, בחילות, כאבי בטן; ובנוסף עם תשישות בשל רעב ועישון יתר שלא עזרו הרבה לבריאותו; רק התאבדותו בירי בגיל 37, קוטעת את סבלותיו ודכאונו המתמשכים. הצייר קלוד מונה - הסובל קשות בשל הקטרקטס בעינו הימנית שכנראה גורם לציוריו המטושטשים של מונה (ציורי "הגשר היפני בגן"), אשר נראים כמו היו ציורי מופשט אקספרסיביים עכשוויים - בדומה ל- ACTION PAINTINGS .
במצגת, תדמיות ציורי פול קליי, קנדינסקי, וג'קסון פולוק, שעבודותיהם היו מהמשפיעות  ביותר על נושא התרפיה-באמנות העכשווית.
בנוסף הבאתי במצגת דוגמאות מיצירותיהם של תלמידי תיכון מתבגרים, ומשמעות ציוריהם המרדניים או הכואבים  את מעבר מהילדות לבגרות.  כמו כן ציוריהם של שני לוקים בהתנוונות שרירים: אחד המצייר בעזרת פיו ותנועות ראשו, וכן בעזרת עגלת הנכים שלו..., ואחר המצייר וכותב בעזרת עפעפיו - בדו-שיח עם המחשב שנבנה כדי שיגיב לתנועות העפעפיים והעיניים שלו, ובסיוע הפוטושופ. והאחרונים הם צילומי עבודות של מטופלים במחלקת ההמטולוגיה, אשר ניתן לאבחן בהן את מחלת סרטן הדם של יוצריהם ואת שאיפתם הנואשת להירפא ממחלתם ולחזור למסלול שגרתי של חיים תקינים.

ולבסוף, בפעילות המעשית שערכתי לשתי הקבוצות -  לקבוצה  הראשונה העברתי תרגילים בסיסיים שבהם הסטודנטים התנסו בוויסות יכולתם להפעיל בנפרד את אונתם השמאלית, ובנפרד את אונתם הימנית. ובקבוצה שנייה, העברתי תרגילים בהם היו צריכים להביע את רגשותיהם ומחשבותיהם בציורים שאינם מביעים סמלים אלא תחושות אמיתיות - בקווים ספונטניים, צורות וכתמים בלבד.  

לסיכום
עם העברת חומר לימודי זה לתלמידי הרפואה, חשתי שיותר ממה שאני מלמד אני לומד. הרגשתי כך, לא בשל צניעות מופרזת אלא כעובדה. שכן, מה שאני יודע הוא כביכול מובן לי מאליו, אבל השאלות שאני נשאל, הויכוחים המתעוררים והתגובות לדברי, ובמקרה זה של צעירים מבריקים-במיוחד, הם אלה שמפרים אותי, מכניסים עניין לשגרת האמירות, מחייבים אותי לשפר את חשיבתי ויצירתי, ולהתחדש שוב ושוב. מקווה שהתלמידים, ששמעו את הרצאתי והתנסו בפעילות שהענקתי להם, עברו חוויה חיובית ומשמעותית אשר תלך איתם, בדומה למה שאני חוויתי דרכם.

שלמה הר-פז

תדמיות מתוך המצגת: